פסק-דין בתיק ת"ק 009074/03

1.         תביעה זו עניינה פרושו של סעיף 10 ל חוק כרטיסי החיוב, התשמ"ו- 1986, והשאלה הצריכה הכרעה היא האם זכאי התובע לקוח אשר התקשר בעסקת תשלומים עם בית עסק בשם דאוס שיווק ועסקים בע"מ (להלן: "בית העסק"), והעסקה ביניהם בוטלה בהסכמה, להחזר תשלומים שגבתה הנתבעת, חברת כרטיסי האשראי (להלן: "הנתבעת") בעבור עסקה זו, חרף בטולה על ידי הצדדים.

            למעשה העובדות בתיק זה אינן שנויות במחלוקת, ואלו הן:

2.         בימים 09/01/02 ו-20/11/02 התקשר התובע עם בית העסק בעסקה מכוחה רכש 50 שוברים לטיסות זוגיות לאירופה, 50 שוברים לקפריסין ו-100 שוברים הנחה למלונות בארץ, והכל בסכום כולל של 13,127 ש"ח (להלן: "העסקה").

            העסקה נפרסה לשישה תשלומים.

3.         לאחר ביצוע הרכישה השנייה (20/11/02) שודרה תוכנית כולבוטק ובה הוצג כי בית העסק רימה את לקוחותיו.

            התובע פנה לבית העסק וביקש לבטל את העסקה.

            בית העסק הסכים לבטל את העסקה ולקבל חזרה את השוברים אולם טען בפני התובע כי הנתבעת לא העבירה לידיו את התשלומים בגין העסקה ולפיכך אין הוא יכול להחזיר את הכסף .

בית העסק פנה לנתבעת וביקש ממנה  לעצור את התשלומים ולחלופין להעביר אליו את הכספים שנגבו מהתובע והוא ישיבם לתובע.

4.         הנתבעת הגישה כתב הגנה וטענה כי המקרה הנ"ל אינו נופל לגדר המקרים הנזכרים בסעיף 10 ל חוק כרטיסי החיוב, המאפשר הפסקת התשלומים, וזאת מכיוון שבמקרה הנדון הנכס, הוא השוברים, סופק. לפיכך, טוענת הנתבעת כי היא אינה רשאית להתערב ביחסים בין הלקוח התובע לבית העסק ועליה לכבד את העסקה.

            באשר לטענת בית העסק כי לא קבל את הכסף שנגבה מהתובע, טענה הנתבעת כי טענה זו אינה נכונה ובכל מקרה אינה רלבנטית ללקוח, התובע.

            הנתבעת טענה כי פעלה במקרה הנדון על פי דין ובהתאם להוראות החוק.

הדיון והראיות

5.         ביום 04/01/04 התייצבו בפני התובע, מנהל בית העסק מר אדי גליק ונציגת הנתבעת.

            מהעדויות התבהרה התמונה ועלה כי על חשבון העסקה העבירה הנתבעת לבית העסק שני תשלומים בלבד, בסך 590 ש"ח כל אחד.

            יתרת התשלומים נגבתה ע"י הנתבעת מהתובע אולם לא הועברה לבית העסק.

            כמו כן, התברר כי העסקה בין הצדדים בוטלה בהסכמה  וכל השוברים הוחזרו.

6.         לאחר גביית העדויות, נוכחתי לדעת כי במקרה הנדון מתעוררת שאלה משפטית אחת: האם רשאית הייתה הנתבעת להמשיך ולגבות תשלומים מהתובע ולא להעבירם לבית העסק, חרף הודעתם המשותפת כי העסקה בוטלה.

            היתרתי לנתבעת לצרף אסמכתאות משפטיות לתמוך בגרסתה כי פעלה כדין.

7.         ביום 15/01/04 הגישה הנתבעת תגובה בצירוף אסמכתאות משפטיות. בתגובה זו חזרה הנתבעת על עמדתה הראשונית ולפיה מקום שהנכס סופק מלכתחילה, אין לנתבעת סמכות לעצור את התשלומים. יחד עם זאת, מודה הנתבעת לראשונה בתגובה כי "אם לא הועברו תשלומים, הרי זאת בשל קיזוז שנערך בגין התחשבנות בין הספק לישראכרט".